מניעה משפטית של אשפוז בכפייה

על פי החוק, כ-5 ימים לאחר שאדם אושפז בכפייה, מתכנסת וועדת ערר אשר אמורה לבחון אם יש מקום להשאירו באשפוז כפוי, או שמא לשחררו. עם זאת, בהסדר חוקי זה טמון אי צדק. מה, לדוגמא, אם האשפוז-בכפייה אינו מוצדק משפטית/רפואית/ עובדתית מיסודו? מלכתחילה? הרי לנו כליאת שווא בת 5 ימים.

לפיכך, כאשר פונה אלי לקוח בחלון הזמן הקצר, בין הרגע שבו נודע לו כי עומדים לאשפזו בכפייה, ועד לרגע שבו האשפוז-בכפייה יוצא לפועל, אני עושה מאמצים אדירים למנוע את האשפוז מראש, ובכך לחסוך מן הלקוח את הטראומה ואת העוול של כליאת שווא בת 5 ימים.

לקוח יכול לעדכן אותי כי לקחו אותו בכפייה לבדיקה כפויה, ואז אצטרף לבדיקה. לקוח יכול לקבל עדכון משכנים אשר ראו אמבולנס חונה ליד ביתו, ועל פי הנסיבות, האמבולנס 'ממוען' אליו: זה עניין נדיר, אבל זה קורה, שלקוח יודע על הכוונה לקחתו בכפייה לאשפוז כפוי בטרם הדבר מתממש בפועל; כאן נוצר חלון זמן לפעולה – של פנייה בכתב ללשכת הפסיכיאטר המחוזי ולמשרד הבריאות, במטרה לאפשר ללקוח להשמיע את גרסתו לאירועים הנטענים, בטרם יתרחש אשפוז שווא הטומן בחובו נזק בלתי הפיך.

ההלכה הפסוקה קובעת כי פקיד של הרשות השלטונית (והפסיכיאטר המחוזי הוא כזה) חייב לאפשר למי שעומדים לפגוע בחירותו הזדמנות נאותה וראויה להשמיע את גרסתו בטרם הפגיעה בזכויות מתרחשת.

אין נפקא מינה כי בחלוף 5 ימי אשפוז יועמד הלקוח בפני וועדת ערר פסיכיאטרית, אשר תבדוק בדיעבד אם האשפוז-בכפייה היה מוצדק. אלו הן כוסות רוח למת, או סגירת האורווה לאחר שהסוסים ברחו ממנה. גם הפסיקה קובעת כי שימוע לפני הפגיעה בזכויות, עדיף עשרות מונים משימוע בדיעבד.

העיקרון הזה טרם הופנם בלשכת הפסיכיאטר המחוזי, אולם, ככל שאנו פונים פעמים רבות יותר ללשכת הפסיכיאטר המחוזי בטרם אשפוז-בכפייה מתרחש, ודורשים את בדיקת העובדות בטרם יגרם ללקוח נזק בלתי הפיך, כך נוצרת נכונות, גם אם קלושה ביותר, להאזין לטענות ה'מועמד לאשפוז'.

גם מערכת בתי המשפט מתחילה להפנים את הרעיון – שלכל אדם נתונה הזכות לגשת לבית המשפט ולמנוע מראש אשפוז כפוי מיותר ומזיק, וכי עצם העובדה שמתכנסת וועדת-ערר בחלוף 5 ימים, אין בה משום תרופה לנזק הבלתי הפיך של כליאת שווא למשך 5 ימים.

משרדנו נקט בשנתיים האחרונות במספר הליכים תקדימיים של הגשת צווי מניעה כנגד אשפוזים בכפייה בטרם אותם אשפוזים התרחשו. במערכת המשפט הרימו גבה, טענו שאין סמכות, קיימו דיון מפולפל על המקור החוקי המקנה ללקוחות שלנו את הזכות לקבל צו מניעה, אולם לאט לאט מחלחלת ההכרה, כי לכל אדם הזכות להימנע מן החוויה הטראומטית והמיותרת של אשפוז סרק, ובוועדה שמתקיימת בחלוף 5 ימים, אין משום הגנה על זכויותיו של הפרט במצב כזה.

צפו בסרטון זה - של וועדת פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט של לשכת עורכי הדין מיום 31.10.18 - בדקה 37:05 של הסרטון, מדבר כב' השופט ציון קאפח על צו המניעה שהוגש ע"י עו"ד ענבל בר-און נגד אשפוז בכפייה.

בנוסף, משרדנו הגיש בשנה האחרונה לא מעט בקשות לעיכוב ביצוע של אשפוז-בכפייה. במקרים של אשפוז כפוי לא דחוף, סעיף 13 לחוק האשפוז הכפוי – קובע שניתן לעכב את ביצוע האשפוז עד לשמיעת הערר בוועדה. אנו טוענים כי באותו האופן – ניתן לעכב את ביצועו של האשפוז הכפוי  עד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי, כך טענו לא פעם ולא פעמיים, והבאנו שלל נימוקים המעוגנים בחוק ובפסיקה.

גם כאן, הפרקליטות עמדה על רגליה האחוריות, בית המשפט הרים גבה, אבל בסופו של יום, הנורמות החדשות שאנו מנסים לחלחל ולהחדיר למערכת- ביחס לזכויות אנשים הנתונים לאשפוז פסיכיאטרי כפוי, צפויות להפוך למובנות מאליהן. כל נורמה חדשה בתחום זכויות הפרט היא קשה לעיכול- בהתחלה – עבור המערכת, אולם בסופו של יום הדברים נתפסים כמובנים מאליהם.

אנו מקווים שלאור הפניות הרבות שלנו לבתי המשפט בבקשה לצווי מניעה נגד אשפוז-בכפייה, וזאת עד לבדיקת העובדות במלואן, הדבר ייהפך לנורמה ולדבר שבשגרה, הן במערכת הפסיכיאטרית והן במערכת המשפט.