אשפוז בכפייה של קטינים ונוער

בעוד שביחס לבגירים - ניתן לאשפז בכפייה אך ורק אדם שהוגדר כחולה במחלת נפש, ניתן לאשפז בכפייה קטינים במידה והם סובלים מ"הפרעה נפשית קשה". מדובר בהגדרה עמומה, אשר יכולה לחול על קשת רחבה מאד של בני נוער עם בעיות רגילות לחלוטין, ולפיכך - קטינים חשופים לסיכון של אשפוז כפוי - עשרות מונים יותר מאשר מבוגרים. 

בנוסף - בעוד שניתן לאשפז מבוגרים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, אך ורק במקרים של סיכון עצמי או סיכון לזולת (סיכון מיידי או לא מיידי), ניתן לאשפז קטינים בכפייה לא רק בשל סיכון (מיידי או לא מיידי) הצפוי לקטין, אלא בשל העילה העמומה של "סיכון נפשי חמור להתפתחותו של הקטין". מדובר בהגדרה עמומה, אשר אין עליה שום הסכמה בספרות הרפואית המקובלת, והיא פותחת פתח נרחב לאשפוזים שרירותיים ומיותרים.

הבדל נוסף הוא - שבעוד שעל אשפוז כפוי של בגירים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, מופקד הפסיכיאטר המחוזי, על אשפוז כפוי של קטינים מופקד שופט/ת נוער, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960, לאחר המלצה של פקידת סעד. 

לכאורה - אלו חדשות טובות. לכאורה - כשבית המשפט מפקח על התהליך, הסיכוי לאשפוז כפוי שרירותי מצטמצם. בפועל, לאור מעורבות פקידות הסעד, ולאור ליקוי המאורות הפרטרנליסטי האופף את כל מה שקשור בחוק הנוער, ההתמודדות בזירה זו היא קשה עשרות מונים. לא אחת מקבלים בתי המשפט לנוער את דברי פקידות הסעד כ"כזה וראה קדש", והדרך לשינוי מהותי בתחום הזה (כפי שארע בתחום אשפוזם הכפוי של מבוגרים, עקב פניות רבות לבית המשפט), עודנה ארוכה, רבה ומסובכת.

על אשפוז כפוי של קטינים ניתן לקרוא גם במאמרי באתר חדשות מחלקה ראשונה.