זיכוי מחמת אי שפיות לפי הלכת אשקר - יתרונות וחסרונות

עד לאמצע מאי 2017, במרבית המקרים שבהם נאשם זוכה מחמת אי שפיות הדעת, וזאת בהתאם לסעיף 34 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, הזיכוי אירע לאחר הליך הוכחות ממושך, אשר במהלכו, המאשימה (בין אם זו חטיבת התביעות של משטרת ישראל או הפרקליטות) הביעה התנגדות לזיכוי מחמת אי שפיות, הערימה קשיים, חקרה בחקירות נגדיות את הפסיכיאטר, נותן חוות הדעת מטעם ההגנה, ועשתה לא מעט בכדי לצמצם זיכויים מחמת אי שפיות.

גם בית המשפט נהג לפרש באופן מצומצם את הסייג שבסעיף 34 לחוק העונשין, ופירש את ההגדרה של מחלת נפש במובן המשפטי באופן דווקני ומצומצם.

אולם, כאשר נאשם נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין, הינו – כזה שאינו יכול לנהל את משפטו ולתקשר עם סנגורו – מפאת מצבו הנפשי – במקרים כאלו – שבהם לא ניתן היה לקיים הליך הוכחות, לא ניתן היה להגיע לזיכוי מחמת אי שפיות, אלא אך ורק להפסקת הליכים מחמת אי שפיות (על היתרונות ועל החסרונות שבהפסקת הליכים מחמת אי שפיות, אכתוב בנפרד).

בפסק הדין ע"פ 9078/09  פלוני נ' מדינת ישראל, נדונה האפשרות כי – רק לעיתים נדירות, נאשם אשר אינו כשיר לעמוד לדין, יוכל להיות מזוכה מחמת אי שפיות, וזאת לפי סעיף 34 לחוק העונשין, אולם מתי? אך ורק כאשר אותה "אי כשירות" נחתה עליו רק לקראת סוף ההליך, ולמעשה, התנהל הליך הוכחות מלא, במהלכו הוכחה אותה אי שפיות בעת ביצוע העבירה, ורק לקראת סוף ההליך, כשכל הראיות נאספו, או אז, נחתה על הנאשם אי כשירות נוספת (כאמור, הוא היה בלתי כשיר בעת ביצוע העבירה), ורק אז – הוא מזוכה מחמת אי שפיות.

האירוע הזה – היפותטי לגמרי, לא ממש אירע בפסק הדין. בית המשפט העלה את האירוע הזה כאפשרות היפותטית, אך במציאות, זה לא ממש קורה, שכרגע לאחר שהראיה האחרונה מונחת על שולחנו של בית המשפט בתום הליך הוכחות, נדומה לה שפיותו של הנאשם בשנית, בלחיצת מתג, סטייל 'היפייפיה הנרדמת'. המציאות פחות מתאימה לנרטיב ההיפותטי שהוצג בפסק הדין.

פסק הדין בעניין רע"פ 8601/15  איהאב אשקר נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (2017), אשר ניתן הרכב של 5 שופטים בבית המשפט העליון ביום 15.05.2017, נתן מענה לקושי זה, וקבע, בסעיף 9 לפסק הדין, ארבעה תנאים, אשר בהינתנם, ניתן לזכות נאשם, אשר נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין, ובלתי שפוי בעת ביצוע העבירה, מחמת אי שפיות, גם ללא הליך הוכחות.

ארבעת התנאים הם:

התנאי הראשון: שהתביעה וההגנה מסכימות על חוות הדעת הפסיכיאטרית על שני חלקיה (היינו, כי כשירות מהותית ודיונית);

התנאי השני: שהסנגור הצהיר כי בחן היטב את חומר הראיות, וכן כי הוא בחן את האינטרס של הנאשם, וכי הסדר לפי הלכת אשקר הינו לטובתו של הנאשם, וכי הוא מודע לנפקויות הזיכוי מחמת אי שפיות (האם הסדר לפי הלכת אשקר הינו לטובת הנאשם? זוהי שאלה שצריכה להידון במאמר נפרד);

התנאי השלישי: תיק החקירה הוגש לבית המשפט כתיק מוצגים מוסכם, בית המשפט עיין בתיק והגיע למסקנה כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה.

התנאי הרביעי: בית המשפט יקבע בפסק הדין המזכה את הנאשם מחמת סייג אי השפיות כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה.

לכאורה, נסללה דרך המלך לזיכוי מחמת אי שפיות, ללא הליך הוכחות מפרך, בעלויות נמוכות של ניהול הליך, וכאשר – ניתן לזכות את הנאשם גם כאשר אינו יכול לתקשר עם סנגורו מחמת אי שפיות. רק לכאורה.

אך בפועל, אליה וקוץ בה: בעקבות תיקון 9 לחוק האשפוז הכפוי (עליו אכתוב מאמר נפרד), "זיכוי" לפי הלכת אשקר – יותר משהוא דרך להגן על ציבור האנשים המתמודדים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, הוא דרך לחסוך את זמנו היקר של בית המשפט, ולשלוח חשודים ונאשמים עם מגבלה פסיכיאטרית, בהליך מהיר, 'סרט נע' כמעט, לאשפוז כפוי ארוך שנים, שנים רבות יותר מאשר היו מוטלות על אדם שאינו סובל ממגבלה פסיכיאטרית, אשר היה עומד לדין, נשפט, ו"זוכה" לעונש מידתי, הכל בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין.

הליך כזה פוגע בזכותו של אדם עם מגבלה פסיכיאטרית להיאבק על חפותו (עם זאת, יש כאן חריג שאליו אגש במאמר נפרד), פוגע בעיקרון המידתיות, שכן הוא שולח אדם לשנים ארוכות באשפוז כפוי (גם כאן יש חריגים וסייגים אשר אגש אליהם במאמר נפרד), והוא גם מותיר כתם במרשם הפלילי: זה לא "זיכוי" שמאפשר לנאשם שזוכה לחגוג עם משפחתו בחיבוקים ובשמפניה, זה "זיכוי" שמכתים את המרשם הפלילי, אף יותר מהרשעה רגילה, וזאת בשל הסטיגמה החברתית המוטלת על מי שזוכה מחמת אי שפיות, ואשר נחשב בחברה ל"משוגע" דמוני ומסוכן, אשר הצליח לחמוק מן הדין (ולא משנה שהוא ישהה שנים ארוכות במחלקה סגורה, לעומת אדם שאינו סובל ממגבלה פסיכיאטרית ואולי יקבל רק עבודות שירות או קנס בגין אותם מעשים בדיוק).

האם כדאי לנאשם הסובל ממגבלה פסיכיאטרית להסכים להלכת אשקר? כל מקרה לגופו. זה תלוי במכלול של נתונים, צריך לבדוק אם יש מקום לזיכוי, אם הולכים במסלול הרגיל, ובנוסף, ישנן מספר דרכי ביניים, אשר  מאפשרות לשלב את היתרונות של הליך פלילי אשר מאפשר הליך הוגן והזדמנות סבירה להתגונן, עם היתרונות של ההליך הפסיכיאטרי, כי – עם כל הקושי לשהות במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, לא אחת, ובפרט ביחס למוסדות מסוימים, מחלקה סגורה עדיפה על בית מעצר או מאסר. שוב, כל מקרה לגופו, ובכדי שנאשם יבחן את הדרך המתאימה לו, מוטב להיוועץ בטרם כל החלטה נמהרת.

המאמר הזה רחוק מלמצות את מלוא האפשרויות אשר עומדות בפני אדם העומד לדין ונמצא בבדיקה פסיכיאטרית בלתי כשיר. לסוגיה הזו יש המון היבטים, בכדי ללמוד עליה, תוכלו לעקוב אחר המאמרים הבאים בסדרה. בכדי לקבל החלטה במקרה פרטני, רצוי כמובן להתייעץ, אפילו עם החקירה הראשונה, ובטרם הגשת כתב האישום, אבל לבטח, לפני שבית המשפט גוזר את הדין ל 4, 5 או 6 שנות אשפוז כפוי, מכנה זאת "זיכוי".