:חופש הביטוי גובר על הזכות לשם טוב"

דיני לשון הרע מאזנים בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. ברם, השופט ברק, בפסק הדין בעניין אבנרי נ' שפירא (ע"א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989) קבע, כי בית המשפט לא יסתפק באיזון שהחוק עורך, ויערוך איזון משלו (בין הזכות לשם טוב לבין עיקרון חופש הביטוי, שעוגן, בין היתר, בבג"ץ קול העם נ' שר הפנים).

באותה פרשה ביקש השר (דאז) אברהם שפירא, צו מניעה כנגד פרסום ספרו של העיתונאי אריה אבנרי, "הגביר", אשר עסק, באופן לא מחמיא, מן הסתם, בקורותיו (המושחתים, לשיטת אבנרי) של השר אברהם שפירא. לשר נודע על כוונתו של אבנרי להוציא לאור את הספר, ולפיכך, הוא פנה לבית המשפט בבקשה לצו למניעת הוצאת הספר, וכן דרש עיון מוקדם בספר.

השופט ברק קבע, בין היתר, כי "הזכות לפרסם לשון הרע הינה חלק מחופש הביטוי. רק בדרך ליבון כל ההשקפות וכל הדיעות תצוץ ותצוף האמת על פני השטח. חופש הביטוי משתרע על כל סוג של ביטוי, לרבות ביטוי של לשון הרע, ברם, יש לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב".

הוא קבע כי רק במקרים נדירים יאסר פרסומו של ביטוי פוגעני על אתר, בטרם קיומו של הליך ראיות בתביעת לשון הרע, וכי הכלל הוא שחופש הביטוי גובר על הזכות לשם טוב, וכי אין לצנזר ביטוי אשר נחזה על פניו כפוגעני וכמוציא דיבה, בטרם נערך הליך ראיות. הדבר אפשרי במקרה שהגנת הנתבע (המפרסם) הינה הגנת בדים, ולא זה המקרה כאן.

יש לציין כי מיים רבים זרמו בנהר מאז הינתן פסק הדין. כיום, בעידן האינטרנט, פרסומים יוצאים לאוויר העולם מבלי שהם נצרכים ונדרשים לתיווך של מו"ל, כך שסיטואציה שבה עיתונאי עומד לפרסם ספר, והנפגע הפוטנציאלי מבקש למנוע את הפרסום, נשמעת כיום די נדירה, שכן כיום כל אחד יכול לפרסם בהרף הלך רוח כזה או אחר, את מה שמתחשק לו בפייסבוק. קלות היד על ההדק הובילה להיפוך היוצרות, ודומה כי כיום, גם אם באופן לא מוצהר, המגמה השלטת היא העדפת כבוד האדם והזכות לשם טוב על פני חופש הביטוי, וזאת בשל השימוש לרעה שנעשה בחופש הביטוי באינטרנט, ותופעת השיימינג.

למאמר המלא באתר חדשות מחלקה ראשונה, הקישו כאן.