לשון הרע על אישי ציבור

סוגיית לשון הרע על אישי ציבור נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין, ובראשם - פסק הדין בעניין אבנרי נ' שפירא (ע"א 214/89 אריה אבנרי ו-3 אחרים נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840); 

בפסק דין זה, כמו גם בפסקי דין נוספים (חברת החשמל נ' הארץ, אפל נ' חסון וכו') - נקבע כי איש ציבור, בהיותו כזה, נוטל על עצו סיכון אינהרנטי ומובנה של חשיפות לביקורת קשה וחריפה, גם כזו העולה כדי לשון הרע, ויש לראות לשון הרע שכזו כחלק מן הסיכונים המובנים של המעמד 'איש ציבור', לצד פרורגטיבות, כגון גישה טובה, נוחה וזמינה יותר לאמצעי התקשורת, בכדי לספק נרטיב 'קונטרה' ועובדות חלופיות, לתמונה שהוצגה בפרסום השלילי.

בתי המשפט קבעו, גם לאור - ובהשאת בג"ץ קול העם, כי זהירות יתר של עיתונאים בהתייחסותם לאישי ציבור, עלולה להוביל לאפקט מצנן, אשר ירדד ויכרסם בעצימות השיח הציבורי, תוך פגיעה בערך החשוב של חשיפת האמת ושל חתירה לאמת. התרופה לפרסום שגוי, משפיל, שלילי - אינה בהשתקתו - אלא בעידוד המשך השיח - באמצעות תגובת איש הציבור לפרסום השלילי, והעמדת דברים על דיוקם, ככל שצריך.

לעניות דעתי, יש למתן את ההלכות האלו, ולהתייחס אל מספר ניו אנסים ודקויות, גם בהקשר של איסור לשון הרע, וגם בהקשר של איסור פגיעה בפרטיות. ובמה דברים אמורים: יש לבחון מיהו באמת איש ציבור, כזה אשר נטען, בפסיקה, כי הוא - במעמדו הרם, ביקש, ולו במשתמע, את עסקת החבילה של הפרורגטיביות והפריבילגיות של היות ואיש ציבור, מחד, ומאידך, החשיפות המוגברת לביקורת חריפה העולה כדי לשון הרע, ולפגיעה בפרטיות. 

האם פעילים חברתיים, אשר באו מן הזירה החוץ ממסדית, ומבקשים לשנות, ואף מתאגדים בקבוצות פייסבוק או עמותות הם אישי ציבור? הגדרת פעילים שכאלו כ'אישי ציבור' עלולה לחשוף אותם ל'מכת ברק' חזקה מידי של השתלחויות ופגיעה בפרטיות, באופן אשר עלול לשתק את רצונם לעסוק בפעילות ציבורית חוץ ממסדית/ חוץ פרלמנטרית שכזו, והתוצאה עלולה להיות שיתוק, 'סירוס' וריסון של הדמוקרטיה העממית נוסח המחאה החברתית של שנת 2011, או המחאות החברתיות שאנו עדים להן בימים אלו ("כל מוצ"ש אצל היועמ"ש).

המחאות החברתיות של השנים האחרונות הצמיחו דמויות ציבוריות, אשר פועלות במעגלים החוץ ממסדיים, אך לעיתים פעולתם משיקה למעגלים ממסדיים, כי כידוע, אין דרך "לפרק את ביתו של האדון" אלא - "בכליו של האדון". מבין הפעילים החברתיים מן השנים האחרונות ניתן למנות אנשים כגון דפני ליף, ברק כהן, אורטל בן דיין וכו'. מדובר באנשים שנרתמו, על חשבון זמנם הפרטי ועל חשבון חייהם הפרטיים, לצורך שינוי חברתי, וללא שקטפו את פירות ההרתמות שלהם (להבדיל מדמויות כגון סתיו שפיר שמינפה את המחאה החברתית והפכה לחברת כנסת).

עולה, איפה, השאלה, מתי פעיל חברתי חוץ ממסדי הופך ל'איש ציבור'. מרבית הפעילים החברתיים מבינים, בשלב כל שהוא, כי בכדי להשפיע, ולא סתם בכדי 'לצעוק', עליהם להתברג בעמדות כוח ממסדיות. לעיתים הם מתברגים במקומות לא ריאלים ברשימות או במפלגות. הם מקיימים זיקות כאלו או אחרות עם גורמים ממסדיים מתוך אמונה שרק כך יבוא השינוי המיוחל (ולעיתים גם מתוך אינטרסנטיות צרה, כל מקרה לגופו).

לפיכך, ההלכה המחמירה הקובעת שאיש ציבור ביקש לקבל את הנאצות, ההשתלחויות והחדירה לפרטיות כעסקת חבילה, יחד עם מעמדו כאיש ציבור, יש ליישם באופן ניו אנסי, ועדין, אשר לא ירתיע אנשים פרטיים עם מחויבות חברתית לקום ולעשות מעשה. 

ניתן לקרוא את המאמר המלא ("לשון הרע ואישי ציבור - קצת ניו-אנסים ודקויות") באתר חדשות מחלקה ראשונה. 

בנוסף, ניתן לקרוא באתר חדשות מחלקה ראשונה את מאמרי "ציירתי את עמוס שוקן בעירום", מאמר שמוחה על האופן שבו הצדיק עיתון 'הארץ' את ציור שרת המשפטים, איילת שקד, בעירום, ע"י סטודנט משנקר.