כללי המשפט המנהלי
מאת עו"ד ענבל בר-און
הצורך בכללי משפט מנהלי נולד עקב כוחה העודף של הרשות השלטונית ביחס לפרט. בעוד שבמאה ה- 19 נחשבה המדינה כ"שומרת לילה", והסתפקה בביצוע תפקידים בסיסיים ביותר, החל מסוף המאה ה- 19, וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השניה, התפתחה מדינת הרווחה, והמדינה החלה לדאוג לאזרח בשורה ארוכה של תחומים. ההסדרה של תחומים רבים בחיי האזרח בידי המדינה הובילה להעצמת כוחה, כוח אשר יכול להיות מנוצל לרעה.
בארץ התפתחו כללי המשפט המנהלי בפסיקת בית המשפט העליון החל מראשית שנות החמישים - והם ממשיכים להתפתח עד עצם היום הזה.
ניתן לתמצת את כללי המשפט המנהלי - כסט של כללים אשר נגזר מחובת ההגינות של השלטון כלפי הפרט. מתוך חובת ההגינות של השלטון כלפי הפרט נגזרים שאר הכללים - החובה לאפשר לאזרח את זכות השמיעה (כחלק מכללי הצדק הטבעי, האוסרים על רשות שלטונית להימצא בניגוד עניינים), החובה לפעול בשוויוניות, בסבירות, ובמידתיות, ועוד.
ההצדקה לחובת ההגינות של השלטון כלפי הפרט - הינה היות השלטון נאמן הציבור. אין לרשות ולא כלום משל עצמה, ובידי הרשות מופקד בנאמנות אינטרס הציבור.
ראיית השלטון כנאמן הכלל, נאמן הציבור, נובעת מן הצורך להגן על זכויות הפרט ועל זכויות האדם. זכויות הפרט הן טבעיות, מקורן אינן בשלטון, הן היו שם לפני היות השלטון, והשלטון נועד להגן על זכויות אלו: פגיעה בזכויות אדם במשטר דמוקרטי, חייבת להיעשות באופן מידתי בלבד, לצורך תכלית ראויה ובמידה אשר אינה עולה על הנדרש.
כללי המשפט המנהלי מתחלקים לכללים אשר מסדירים את עצם הפעלת הסמכות (לדוגמא עיקרון חוקיות המנהל, דיני אצילת סמכויות), לכללים המסדירים את אופן הפעלת הסמכות (למשל כללי הצדק הטבעי: זכות השמיעה ואיסור ניגוד העניינים), ולכללים אשר מסדירים את אופן הביקורת על שיקול הדעת השלטוני (כללים הקובעים מהי החלטה שלטונית סבירה, ומהי החלטה שאינה סבירה, אשר ניתנת לתקיפה משפטית).
בנוסף לכללים אשר מצרים את סמכותה של הרשות השלטונית, לרשות השלטונית נתונות פרורגטיבות, היינו - זכויות יתר.
עידן ההפרטה מאתגר את כללי המשפט המנהלי, שכן הוא מחיל אותם, לפחות באופן חלקי -על גופים דו מהותיים (גופים פרטיים בעלי אופי ציבורי).
למאמר המלא באתר חדשות מחלקה ראשונה- הקישו כאן
