אשפוז כפוי של קטינים - האם חוקתי?
מאת עו"ד ענבל בר-און
במאמרי "חוק לא חוקתי" המחשתי כיצד אשפוז כפוי- הננקט מכוח חוק שנחקק בשנת 1991, אינו חוקתי, שכן הוראותיו אינן עומדות בעקרונות יסוד חוקתיים, והוא סותר את עיקרון שלטון החוק.
אשפוז כפוי של קטינים (היינו - ילדים ובני נוער עד לגיל 18) מוסדר באמצעות תיקונים לחוק הנוער, אשר תוקנו לתוך חוק הנוער (אשר נחקק בשנת 1960) בשנת 1995. ועדיין, הגם שהתיקונים לחוק הנוער, המאפשרים אשפוז כפוי של קטין, נחקקו לאחר היחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (היינו - לאחר המהפכה החוקתית) - הם עדיין - לטעמי - ולעניות דעתי - אינם עומדים במבחני יסוד חוקתיים.
הגם שהתיקונים לחוק הנוער, אשר מאפשרים אשפוז קטינים, נחקקו בשנת 1995, הם עומדים בסתירה להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולפסקת ההגבלה שלו (סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) משום שהם מאפשרים לאשפז קטין בעילות עמומות מידי (כך שקטינים רבים עלולים ליפול ברשת הזו), וכאשר, מנגנוני הבקרה מפני אשפוז כפוי שרירותי שאינו כדין, אינם מספקים (על אף הפיקוח מטעם בית המשפט).
למעשה, בעוד שניתן לאשפז בגיר רק אם הינו מוגדר כ'חולה נפש', ניתן לאשפז קטין גם אם יש לו 'הפרעה נפשית קשה' (הגדרה עמומה אשר עלולה להתפרש לכיוונים רבים); בעוד שניתן לאשפז בגיר בכפייה אך ורק במקרה של חשש למסוכנות (כשלעצמו זה בעייתי, אבל בכך עוסיקם מאמרים אחרים), וכן ניתן לאשפזו בכפייה שלא בדחיפות בשל מספר עילות מוגדרות (בעייתיות מאד, אך זהו עניין למאמר נפרד), ניתן לאשפז קטינים בעילה העמומה של "סיכון נפשי חמור להתפתחותו התקינה אם לא יאושפז בכפייה".
אין בספרות המקצועית הגדרה מדויקת למהי התפתחות נפשית תקינה. מדובר בהגדרה עמומה, המשתנה מתרבות לתרבות ומחברה לחברה. האבסורד הוא, שדווקא האשפוז הכפוי עלול לחרוט בנפשו של הקטין טראומה לכל חייו, ואם כבר, "לפגוע בהתפתחותו הנפשית התקינה", הרחק מעבר לכל פגיעה משוערת אשר פקידי הסעד מבקשים למנוע.
את המאמר המורחב אשר כתבתי בנושא באתר חדשות מחלקה ראשונה - ניתן לקרוא כאן.
