מעצרים מנהליים - גם בתוך הקו הירוק
מאת עו"ד ענבל בר-און
מידי שנה מתבצעים בישראל כמה אלפי אשפוזים בכפייה (המספר נע בין 5000 ל 4000, בשנים מסוימות יותר, בשנים מסוימות פחות, וזאת לפי נתוני משרד הבריאות). זה פי 10, כמעט, ממספר המעצרים המנהליים עליהם בצלםכל-כך מלינה.
אשפוז כפוי הוא שלילת חירות ללא הליך משפטי, ועל-סמך החלטה של פסיכיאטר מחוזי, וזאת בהסתמך על "ראיות לכאורה" (שמועות, במילים אחרות), וכאשר יכולים לחלוף שבועות ואף חודשים עד ששופט (אם בכלל) דן בעניינו של האדם אשר חירותו נשללה באופן הזה.
אשפוז כפוי הוגדר ע"י השופט (בדימ.) מנחם אילון כ"אחת הצורות והמדכאות לשלילת חירותו של אדם" (ב"ש 196/80 מיכאל טולדנו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 332). השופט (בדימ.) חשין הגדיר אשפוז כפוי " פגיעה בנימים העדינים ביותר בנפשו ובכבודו של אדם, הרחק אל-מעבר להגבלת החירות כשהיא לעצמה " (בש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 240).
השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי ציינה בשנת 2000, בפסק דין אשר קומם עליה את המערכת הפסיכיאטרית (ע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129), את הדברים הבאים:
"נדמה לי כי אם אני משווה את מצבם של אסירים לעומת חולי נפש המאושפזים בכפייה, הייתי אומרת, כי מצבם של החולים קשה יותר, לא רק משום שלא עברו עבירות, אלא משום נטילת צלם אדם מהם עקב נטילת תרופות, שפעמים רבות שולל את יכולת הדיבור, החשיבה הביטוי והתגובה".
הקריטריונים העמומים אשר בשלם המחוקק מאפשר אשפוז כפוי (לפי סעיפים 9(א) ו- 9(ב) לחוק האשפוז הכפוי) - מאפשרים לאשפז בכפייה קשת רחבה מאד של אנשים. מצב זה סותר את עיקרון החוקיות ולפיו - כאשר המדינה שוללת את חירותו של אדם - עליה לעשות זאת לאור קריטריונים מוגדרים אשר ניתן להתגונן מפניהם. ככל שהקריטריון עמום יותר, כך ההתגוננות מפניו קשה עד בלתי אפשרית.
למעשה - הן הגדרת ה"מסוכנות" היא הגדרה עמומה (להבדיל: לא ניתן לעצור אדם ללא חשד לביצוע עבירה קונקרטית אשר מוגדרת באופן קונקרטי בחוק העונשין), והן ההגדרה של "מחלת נפש" היא עמומה מאד, ואף המלומדים בתחום רפואת הנפש חלוקים על מהותה של הגדרה זו.
כשהפרמטרים לשלילת חירות עמומים, הסיכון הוא - שלילת חירות שלא כדין.
למעשה חוק האשפוז הכפוי מנוגד לעיקרון החוקיות מעוד בחינה - הוא שולל מן המאושפזים בכפייה (או מן המועמדים לאשפוז כפוי) את חזקת החפות, שכן לפי סעיף 9(א) או 9(ב) לחוק האשפוז הכפוי, ניתן לשלול חירותו של אדם - על דרך האשפוז הכפוי, ככל שהוא "עלול" לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי (מיידי או שלא מיידי), בלשון עתיד. וזאת להבדיל מאסירים ועצורים אשר חירותם נשללת על סמך דבר אשר עשו בעבר (במקרה של מאסר) או שיש חשד סביר כי ביצעו בעבר (במקרה של מעצר).
ארגון רופאים לזכויות אדם, אשר העלה את עניין המעצרים המנהליים אל המודעות הציבורית, "שכח" כי עמיתיו, בתוך הקו הירוק, מפרים את זכויות האדם של אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, לעיתים באופנים חמורים בהרבה.
למאמר המלא בחדשות מחלקה ראשונה הקישו כאן.
